<h1>סימני התרומה לסימן קל"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לפני אידיהן של עכו"ם ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם ולהשאילן ולשאול מהם להלוותן וללוות מהם לפרעם ולפרוע מהם ובגמרא אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום איד בלבד ומשמע דהכי הלכה ואע"ג דעל נחום המדי דאמר נמי יום אחד לפני האיד אסור ואפ"ה קא אמרי ליה רבנן נשתקע הדבר ולא נאמר היינו משום דנחום המדי מיירי אף בארץ ישראל אבל בגולה לית דפליג אדשמואל ואף ע"ג דלחד לישנא מוקי מלתא דשמואל בתנאי בגמרא גבי חכמים היינו תנא קמא מ"מ הלכה כמותו ועוד דאיכא לישני טובא בגמ' דמצי סברי כולהו תנאי כשמואל ועוד דלרבי יוחנן דאמר נשא ונתן אסור ור"ל אמר מותר ותניא כוותיה דריש לקיש צ"ל דלר"י נשא ונתן איכא בינייהו וסבר ר' יוחנן כחד מינייהו אבל דשמואל סברי כולהו תנאי שפיר והשתא לא תקשי כיון דתני' כוותיה דריש לקיש אמאי לא חשיב ליה בהחולץ בהדי הני תלת דהלכה כריש לקיש לגבי ר' יוחנן וחשיב נמי חליצת מעוברת כדתניא כוותיה דריש לקיש אלא כיון דאשכח ר' יוחנן תנא דסבר כוותיה כדפריש' אין הלכה כריש לקי' והאידנא אין נזהרין מלשאת ולתת עמהם אפילו ביום אידם וליכא לאסור מטעם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דהא מהא טעמא שרי תלמודא פרק בתרא רב יהודה שדר קרבנא לאבי דרבא ביום אידם אמר קים לי בגויה דלא פלח לעכו"ם ואע"ג דקאמרי' התם דגר תושב הוה הא קאמר נמי התם רבא שדר ליה לבר ששך אמר קים לי דלא פלח לעכו"ם ולא קאמר התם גר תושב הוה ועוד פירש שיש להתיר משום איבה דאמרינן בפרק קמא (ו' ע"ב) רבי יהודה נשיאה שדר ליה ההוא גברא דינרא קסרייאנא אמר אשקליה אזיל ומודי לא אשקליה הויא ליה איבה וכן פרק שני בת ישראל מיילדת עכו"ם בשכר אמר ר' יוסף משום איבה ועוד יש להתיר מפני שנראה כמחניף לו כדאיתא בירושלמי במה דברים אמורים בעכו"ם שאינו מכיר אבל במכירו מותר שאינו אלא כמחניף לו ותניא היה נכנס לעיר ומצאן שמחים שמח עמהם שאינו אלא כמחניף להם ומהני טעמי דאיבה ומחני' אין להתיר רק להשאילן ולהלוותן ולפורען כשהעכו"ם תובע חובו אבל לשאת ולתת עמהם דהיינו מקח וממכר לא דיכול הישראל לומר אין לנו לקנות שום דבר ולא למכור וכן לשאול מהם ולפרוע מהם מה יודע העכו"ם שמניחו בשביל אידו אבל מטעם דקים לן בגוייהו דלא אזלי ומודי יש להתיר הכל ולפרוע מהם נמי פסקי' בגמ' כר' יהושע בן קרחה דאמר מלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם ואפי' חובות שיש לו חותם נמי יש לומר דהרבה יש שאין בטוח בטוב מחובו ואפי' אותו שסבור להיות בטוח בטוב יש להתיר לתבוע לעכו"ם ביום אידו מדאמרינן בירושלמי אפי' מלוה בשטר או ב"ד היא לא כל שעה אדם זוכה ליפרע מהן ולהלוותן פי' רבינו תם דהיינו דווקא בחנם אבל ברבית שרי דלא שייך כאן אזיל ומודה אלא מצטער הוא בדבר כדאיתא בקדושין לזבון איניש ברתיה ולא לוזיף ברביתא מיהו יש להתיר אפי' בחנם מן הטעמים שבו ומ"מ יש לאסור מטעם לפני עור לא תתן מכשול שהולכין ונודרין תקרובת לעכו"ם מן המעות ביום אידם ויש לסמוך באותם מעות שנותנין אינן קרויין תקרובת כי אם אותן שהם לקנות תשמישי עב"ז כדתנן לקמן פ' רבי ישמעאל (נ"א ע"ב) מצא בראשו מותרת משם אין ראייה דמותרין איכא למימר משום דלא אסרינן אלא תקרובת שהיא כעין פנים אבל מ"מ תקרובת מקרי ואסור להלוותן משום לפני עור וגו' ויש להתיר מטעם דאין נותנין כ"כ שלא יוכלו אותו מעט ללותו מעכו"ם אחרים אפי' לא היינו מלוין להם דהא גבי לא יושיט כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח מוקי לה לקמן דווקא בתרי עברי דנהרא שלא היה יכול ליקח אם לא נתן לו ישראל ועוד פיר' ר"ת דכל מקח וממכר שרי לעכו"ם ביום אידו ולא אסרה מתני' אלא מידי דתקרובת ופירושו הכי הוי ולשאת מהן מעות ולתת להם חליפין מידי דראוי להן להקריב אבל שאר דברים שרי דלא שייך אזיל ומודה במקח וממכר כיון דנותן לו מעות חליפין תחת המקח שקונה וגם אין בטוח שירויח בסחורה זו ולא זו חזינא טעמא דאזיל ומודה מפורש בתלמו' רק לגבי להשאילן וללוותן ולפורען ומביא ראיה מדפריך תלמודא ומי בעינן ג' ימים והתנן בד' פרקים המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ומשני לאכילה סגי ביום אחד להקרבה בעינן תלתא יומי אלמא לא מיירי מתני' אלא במידי דתקרובת מיהו יש לפרש דפריך כיון שאין רגילות לבקש ג' ימים קודם האי דצורך תקרובת אם כן אין שם של עכו"ם שגור בפיהם כל כך קודם דליתסר מקח וממכר מטעם דאזיל ומודי. א"כ פריך הכי אי טעמא דלשאת ולתת הוי משום לפני עור לא תתן מכשול אם כן אינו אוסר אלא מידי דתקרובת ואם כן למה בעי ג' ימים עוד היה מביא ראיה מדאבעי' להו (ו' ע"ב) טעמא דלשאת ולתת משום הרויחה פי' שמרויח ומשתכ' בסחורתו ואזיל ומודי אי משום לפני עור ואין אסור למסור להם אלא במידי דתקרובת נפקא מינה דאית ליה בהמה לעכו"ם דלפני עור ליכא ואמאי לא קאמר נפקא מינה למכור להם דברים שאינם תקרובת לכך מפרש הכי דפשיטא אינו אסור למכור אלא מידי דתקרובת משום הרויח' שיש לו עתה ריוח בהמות רבות ויכול עתה להקריב המובחר והטוב או דילמא משום לפני עור לא תתן מכשול והיכא דאית ליה בהמה לעכו"ם שרי דלפני עור ליכא והשתא הרויחה אין לשון שמרויח ומשתכר אלא לשון ריוח ובהמות רבות ובגמ' דקתני בברייתא דרב זביד דבר שאין מתקיים מוכרים להם ואין לוקחין מהם היינו כל מילי אפי' מידי דתקרובת כיון שלא יתקיים עד יום האיד ולא לוקחי' מהם היינו דורון דומיא דההוא דינרא דשדר ההוא מינא לר' יהודה נשיאה דמייתי התם בסמוך ואית ספרים דגרסי אבל בדבר המתקיי' אסיר אי לאו משום איבה ותו הא דבסיפא הברייתא דתניא כוותיה דר"ל דקאמר לא אמרו אלא דבר המתקיים אבל דבר שאין מתקיים מותר ואפי' בדבר המתקיים נשא ונתן מותר ובלישנא אחרינא מסיים בתוספתא לקח ונתן מותר ומשמע הא לכתחלה אסור אפי' ליקח ובברייתא דרב זביד שרי ליקח דבר המתקיים. ותו הא כיון דבין דבר המתקיים ובין דבר שאין מתקיים בכל חד איכא איסורא והיתרא אם כן הוי מצי למימר כמו כן לא אמרו אלא בדבר שאינו מתקיים אבל בדבר המתקיים מותר וי"ל כיון דמתניתין לא מיירי אלא למכור מידי דתקרובת. א"כ שפיר קאמר לא אמרו אלא בדבר המתקיים אע"ג דבדבר שאין מתקיים נמי אסור קבלת דורון בזה לא מיירי. ודבר המתקיים דשרי בברייתא דרב זביד ליקח מהם בדורון היינו מידי דתקרובת דממעט לתקרוב' ומצטער לאחר זמן אבל ברייתא דלעיל דמסיים בה בלוקח ומכר מותר דמשמע אבל לכתחלה אסור ה"ק אפי' בדבר המתקיים שיש למצוא בו איסור בין ליקח בין למכור ליקח כגון לקבל דורון בדבר שאין ראוי לתקרובת כי ההיא דינרא ולמכור בדבר הראוי לתקרובת אפי' הכי בדיעבד אם לקח ומכר מותר ולפי' רש"י דפי' לשאת ולתת מקח וממכר תקשי כי הוה נמי מצי למימר לא אמרו אלא בדבר שאין מתקיים שאסור ליקח משום שמתאוה למכרו כגון ירק וכיוצא בו וגם צריך לומר דברייתא פליגן אהדדי וצ"ע. נשא ונתן ר"ל אמר מותר ר"י אמר אסור היינו דווקא בלפני אידיהן אבל ביום אידם לכולי עלמא אסור כדאיתמר בברייתא ובלפני אידיהן הלכה כר"י דאסר מדלא מני לה בברייתא בהדי תלת פרק החולץ דהלכה כר"ל ואע"ג דתניא כוותיה דר"ל ר"י אשכח תנא כוותיה לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני נשא ונתן איכא בינייהו ור' יוחנן סבר כמאן דאסר אבל ליכא למימר דלא אצטריך למחשבה בהדי תלת משום דתניא כוותיה דהא חשיב חליצה מעוברת. דתניא כוותיה דר"ל. [התרומה סימן קל"ד]. לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם מקח וממכר ולהלוותן וללוות מהם לפרען וליפרע מהם ואמר שמואל אינו אסור אלא יום אידם בלבד ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא ימי הזכרון העיקרים שלהם ואפילו אותן יש להתיר משום איבה או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה או משום שהוא כמחניף לו ואין כאן משום לפני עור ואף על פי שנודר תקרובת לכומר ממעות אלו דאינו נותן לכומר כל כך שלא היה מוצ' בטוב אפילו לא היה מלוה לו הישראל מעות אלו ועוד מקח וממכר אומר רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובת.
